פרי לוז ואח' נ' פריניב בע"מ ואח'

פסק דין

1.רקע-

המשיבות עוסקות בשווק משקאות. המערערת 1 היא חברה (להלן "החברה") שהמערערת 2 (להלן "המערערת") היא בעלת מניות בה ונטען כי היא ערבה לחובות החברה. המערער 3 (להלן "המערער") הוא הרוח החיה ומנהלה בפועל של החברה. המערער נהג לרכוש מוצרים מהמשיבות עבור החברה. ביום 18.08.07 נפתח כרטיס לקוח שנחתם בשם החברה ונטען כי המערערת חתמה כערבה לחובות החברה כלפי המשיבה. ביום 21.05.08 נפתח טופס חדש כאשר המערער חתם עליו בשם החברה והמערערת חתמה כערבה. באותו מעמד נמסרו שתי המחאות: האחת לפקודת המשיבה 1 והשניה לפקודת המשיבה 2. ההמחאות חולל מהסיבה אכ"מ (אין כיסוי מספיק) וע"כ הוגשה התביעה, כסכום ההמחאות שחוללו, ע"ס 225,186 ₪.

בכתב ההגנה נטען כי הטופס מיום 18.08.07 הוא מזוייף וכי המערערת מעולם לא חתמה עליו, נטען כי המערער הוא המנהל, וגם הוא, כמו המערערת, לא הסכים לחתום כערב. נטען כי כתב הערבות מיום 21.05.08 (נספח ג' לכתב התביעה) אף הוא מזוייף וכי המערערת מעולם לא חתמה על ערבות. לאחר שפרץ סכסוך הוסכם כי המערערת תחתום על ערבות שתחול רק על חיובים שנוצרו לאחר 21.05.08. לאחר מכן שולם החוב במזומן. עוד טענו המערערים כי הוסכם שהחברה תקבל בלעדיות לשווק באזור ירושלים, מחיר הבקבוק יהיה 4.2 ₪ ולא ימכר במחיר נמוך יותר. החברה הקימה מערך שיווק והשקיע בכך כסף רב. במהלך שנת 2007 התברר למערערים כי המשקאות נמכרים במחיר נמוך מהמוסכם. גם תנובה נכנסה לתמונה ולחברה נגרמו נזקים כבדים. לפיכך הודיע החברה למשיבות ביום 04.06.08 כי עליהן לבוא ולאסוף את הסחורה, על אף הבטחתן המשיבות לא עשו זאת ועל כן נאלצה החברה להשמיד תחילה סחורה בשווי 237,000 ₪ ומאוחר יותר הושמדה סחורה בשווי 62,000 ₪, המערערים זכאים לקיזוז סכומים אלה מהחוב הנתבע.

2.ההכרעה בפסק דינו של בית משפט קמא-

נקבע כי אין מחלוקת שעובר ליום 21.05.08 היו לחברה חובות כלפי המשיבות בסכום ההמחאות שחוללו. השאלות הן: האם ניתן לחייב את המערערת באופן אישי, והאם עומדת למערערים זכות קיזוז שווי הסחורה שלא נמכרה מסכום החוב.

נקבע כי ערבות המערערת הינה מיום 21.05.08 בהתאם לנספחים ב' וג' לתצהירו של העד מר אשר יניב, מטעם המשיבות, ובנספחים ד ו-ה' לתצהירו של מר יניב הוסכם כי כל החובות כלפי המשיבות יפרעו עד ולא מאוחר מיום 10.07.08, לפיכך נמסרו השיקים על החובות המוסכמים כשהם מעותדים ליום 10.07.08, אך הם חוללו. הטענה כי המדובר בערבות המתייחסת למוצרים שיסופקו החל ממועד חתימתה של המערערת על כתב הערבות אינו עולה מטופס פתיחת כרטיס לקוח ואינו מתיישב עם ההסכמות עליהם חתם המערער בשם החברה. לפיכך, אין רלוונטיות למועד הספקת המוצרים, אלא למועד פירעון ההמחאות. ע"כ יש לחייב את המערערת, מכח ערבותה, באופן אישי.

את המערער יש לחייב באופן אישי מכח אחריותו כאורגן החברה ע"פ סעיף 54(א) לחוק החברות תשנ"ט- 1999. המערער היה המביא והמוציא בחברה, ניהל את החברה בפועל, ועל פיו יישק דבר. נקבע כי המערער התרשל בביצוע משרתו כאורגן בחברה והפר את חובת תום הלב.

באשר לטענת הקיזוז, נקבע כי הטענה לפיה הפרו המשיבות את ההסכמות לפיהן לא תמכר סחורה מתחת למחיר המוסכם, לא הוכחה. המערערים לא זימנו כעדים מי מטעם לקוחות החברה להוכיח טענה זו. בעובדה כי נמצאה סחורה שלא נמכרה אין כדי להוכיח טענה זו. לפיכך נדחתה טענת הקיזוז.

3.טענות המערערים-

סכום התביעה וגובה החוב לא הוכחו, בית משפט קמא לא התמודד עם טענת הקיזוז, משנטענה טענת זיוף על המשיבות היה להוכיח כי אין מדובר במסמך מזוייף, ההסדר החדש קבע כי הערבות תחול מיום 21.05.08, ואילו השיקים מבטאים חוב בגין רכישת מוצרים במועדים קודמים למועד זה. שגה בית משפט קמא שחייב את המערער באופן אישי, ושגה כאשר דחה את טענת הקיזוז.

4.טענות המשיבים-

פסק דינו של בית המשפט נכון.

טענת הזיוף לא נטענה בכתב ההגנה.

גם על פי שיטת המערערים לפיה הערבות מיום 21.05.08 חלה על חובות שיווצרו ממועד זה, יש לקבל את התביעה.

5.דיון-

דין הערעור להידחות, לאחר שלא נמצאה בו טעות עובדתית או משפטית.

טענת הזיוף-

בטענה זו הכוונה למחיקת המילים "הערבות תחל רק מתאריך זה" שנרשמו על גבי נספח ג', ונמחקו. מנהל המשיבות העיד כי יתכן והוא עצמו מחק את המילים בטעות, וכי המסמך נחתם על ידי המערערת כשלא היה מחוק (פרוטוקול בימ"ש קמא מיום 27.05.13, עמ' 48 שורות 18-23), אך לא כפר בכך שאכן הערבות חלה רק על חיובים שנוצרו ממועד החתימה על כתב הערבות. ר' דבריו בפרוטוקול בימ"ש קמא מיום 27.05.13, עמ' 47 שורות 7-11:

"... אם אני זוכר נכון הכוונה היתה שהערבות הזו היא בתוקף להתחייבותך רק מתאריך זה... הערבות זו מתייחסת לכל התחייבויות פרילוז, כולל שיקים, סחורה וכדומה, מתאריך זה והלאה".